יש להוציא מהלקסיקון המדובר, את מילה: “אבל” (שהמקבילה שלה באנגלית היא: “But”).
הקשבה בוחנת תראה שיש שימוש רב מדי במילה זו.
זו מילת מעבר שקיימת בדרך-כלל כדי לעבור להיבט אחר. החלק הפחות טוב הוא, שכאשר היא מחברת בין שני חלקי המשפט, היא בעצם מבטלת, או לפחות מפחיתה בערך החלק שקדם למילה זו.
האמריקאים מנסחים זאת בקיצור, כך: “Yes, but – means: No!” .
מילים נרדפות למילה “אבל”, כוללות את: ברם, אולם, אך,
חשוב להוציא אותה מהלקסיקון ובעיקר, בטווח הקצר, להפחית ולמזער את השימוש בה.
ככל שאדם רוצה, אין מצב שהוא יתאר מצב, בעיקר מצב שיש בו יותר מאשר צד אחד, מבלי לומר: “אבל”.
נכון, כל אחד מאתנו משתמש בה ועם זאת, התרומה האמיתית שלה מוטלת בספק.
אין לה ערך אמתי, מלבד זה שנוח להכניס אותה כאשר רוצים להציג פן אחר של מצב כלשהו.
למשל:
את המשפט הקודם, רבים היו כותבים כך:
“נכון, כל אחד מאתנו משתמש בה, אבל התרומה האמתית שלה מוטלת בספק!”
בעצם “מחיקת” החלק הראשון במשפט, שקדם למילה “אבל”, מוחקים גם את האפשרות לקיום שני החלקים שלו בתפיסה שלנו.
יש שנעזרים בכך כדי להשאיר את המילה “אבל”, תוך שהם מחליפים את שני חלקי המשפט ובכך, את כיוון האמירה.
למשל:
במקום לומר: “חזרנו מרוצים אך עייפים”, אומרים: “חזרנו עייפים אך מרוצים!” ובכך, נשאר הטעם החיובי שבחוויה.
במקום לומר: “הטיפ מצוין, אבל קשה לביצוע”, נאמר: “הטיפ קשה לביצוע, אבל הוא מצוין!” ובכך, נעודד את השימוש בו.
אז אם יש צורך במילה כזו, מה יכול להחליף אותה?
הביטוי המוכר ביותר כחלופה ל-“אבל”, שמלמדים כל מנהל בקורסים לפיתוח מנהיגות ניהולית, הוא: “עם זאת” (כאשר, המקבילה שלו באנגלית זה: Yet). מילים וביטויים נוספים כחלופה ל-“אבל”, כוללים את: יחד עם זה, מאידך, מצד שני, ועדיין…, מכיוון אחר, אלא ש…, במבט נוסף, ודומיהם…
המילה “אבל”, חותכת משפט לשניים: החלק שקדם לה במשפט והחלק שבא בעקבותיו. זהו ההיבט הראשון והחשוב בעצם זיהוי וציון קיומה.
במקרים שבהם בוחרים לפתוח משפט חדש במילה זו, יש בכך כדי “לחתוך” את המשפט שקדם למילה זו (גם אם זהו משפט רעיוני. כלומר, אם אני פותח משפט במילה זו כמו למשל: “אבל חשוב לשתות הרבה מים!”, ניתן לכאורה להבין מכך, שהמשפט הקודם דיבר על משהו כמו: חסכון במים, התנזרות משתייה, ולחילופין, שתיית משקאות ממותקים ו/או מוגזים… – כל דבר שנותן תחושה של היפוך או ניגוד למה שנאמר אחרי המילה “אבל”.
אחרי חיתוך המשפט לשני חלקים, יש אפקט נוסף: הפיצול (ספליט). כאילו שכל העולם (במובן של פרדיגמה, של תפיסת מציאות) קיים בשתי חלופות בלבד: זו שלפני המילה “אבל” וזו שלאחריה. במקרה כזה אין לכאורה, כל חלופה נוספת! ואז, אנו במצב של בחירה של או-או (either-or) ואין בלתה.
שני החלקים, במקרה כזה, יקבלו צבע מנוגד: טוב ורע, בעד ונגד, כן ולא וכד’. זאת, כאשר ברירת המחדל היא שהחלק הראשון מקבל את ההתייחסות החיובית ואילו השני את ההתייחסות השלילית. זה כשלעצמו לא היה מפריע, כי למטבע אכן יש שני צדדים, ברמה המטפורית. החלק המפריע הוא בהבניה שממקמת את האמירה (את הפואנטה) בחלק השלילי בלבד.
כאמור, במקרים שבהם מבינים זאת, “מחליפים” את מיקום שני החלקים במשפט וכך הופכים אותו לחיובי: “חזרנו אמנם עייפים, אך חזרנו מרוצים!”
הדרך לטפל בשני החלקים היא להפוך אותם ממצב של שני ניגודים, למצב שבו שניהם קיימים ביחד ובמשולב: וכך, נשתמש בביטויים אחרים כמו: “יחד עם זה”, “ועם זאת”. כאשר נרצה לומר שמדובר בשני היבטים שנכללים ביחד, נוכל לציין גם את: “אלא ש…”, “מצד שני”, “מול זה יש גם את…”, “מאידך” – מה שמאפשר קיום של סתירה בכפיפה אחת.
הפואנטה:
למחוק את המילה מהדיבור היום-יומי.
בשלב הראשון, כי זה לא יהיה קל: אנו אומרים “אבל” באופן אוטומטי, הוא להקטין את השימוש ולמזער אותו.
תפוס עצמך אומר “אבל”. עצור באותו רגע וחשוב איך לנסח מחדש את אותו משפט בשימוש במילה אחרת (מהרשימה שהוצעה לעיל).
למשל, כשאתה אומר לעצמך כרגע:
התרגיל שאתה מציע בשורות אלה חשוב מאוד, אבל הוא קשה מאוד לביצוע”.
עצור לרגע, זהה שאמרת את “המילה האסורה” 😊 ונסח את המשפט (אפילו בקול), מחדש באופן נכון וראוי יותר:
“התרגיל שאתה מציע בשורות אלו חשוב מאוד, גם אם הוא קשה מאוד לביצוע”.
בעתיד, תדע גם להפוך את מיקום שני חלקי המשפט, כדי לתת עידוד ותוקף להחלפת ההרגל:
“התרגיל שאתה מציע קשה מאוד לביצוע ועם זאת, הוא חשוב מאוד!”.
תודה על שקראת עד כאן.