ב-5 בפברואר הנחיתי סדנה בת יום, במסגרת הקדם-כנס השנתי של “אנשים, צוותים וארגונים”. הסדנה הציגה את הגישה ממוקדת-הפתרון ליועצים ולמנהלים. בהפסקה, יצאתי כמו כולם למרחב הכיבוד. בדיוק כשרציתי למזוג לי קפה, מצאתי שיש מספר רב של סוגי תה ורק שני סוגים של קפה: אבקת קפה וקפה שחור.

“לא מתאים לכנס מקצועי ורציני” אמרתי לעצמי.

באותו רגע, ניגשה אלי אחת מצוות המארגנים ושאלה אותי: “יש לך איזשהו פידבק לתת לי בינתיים?”.

האוטומט שלי רצה להשיב: “פידבק? אני רוצה לכסח אותך: מה זה שאין פה קפה מגורען איכותי? איך לא דאגתם לזה?”

מאידך, ידעתי שאני מציג גישה שתיתן את המשוב הזה בדרך שונה:

הגישה ממוקדת-הפתרון, נמנעת מלהתייחס למה שחסר, נמנעת מלבקר את מה ש”צריך” היה להיות ולא היה ובתוך כך, מתעדפת את השפה בזמן עתיד על פני העבר.

וכך, ניסחתי את תשובתי:

“הכיבוד מצוין והייתי שמח שתדאגו לכך שיהיה בנוסף, גם קפה מגורען!”

עניינית, מההפסקה הבאה ועד לסוף הכנס, כך היה.

המשוב בגישה ממוקדת-פתרון (וניתן לראות זאת במשפט שאמרתי) יהיה בעמדה של “בעד” ולא בעמדה של “נגד”, במקום לומר “מה אין”, יציין את “הדבר שחשוב” שיהיה וכן, יאמר זאת ב”שפת עתיד”, מתוך הכרה שרק שם ניתן לעשות הבדל: מה שקרה, כבר קרה ואותו לא ניתן לשנות.